תפסו מחסה לפני שהמתח יתפוס אתכם!
- 23 במאי 2016
- זמן קריאה 1 דקות
בהמשך לפרק הראשון בספר "מחסה":
יום אחד,ראיתי מישהו צופה בי מאחורי השיחים.כשהלכתי לבדוק,גיליתי שהאדם ברח, והשאיר מאחוריו משקפת ,ופתק.
בפתק היה כתוב:"שלום,
אם אתה רוצה לראות את חברה שלך שוב,תחזור לבית של גברת העטלף"
עצרתי לשנייה באימה. עיני הצתמצמו ועברה בראשי רק מחשבה אחת.רוץ. אז רצתי. רצתי הכי מהר שרגלי יכלו לנשוא אותי. הרגשתי שעבר חודש שלם עד שהגעתי לביתה, אמנם עברו פחות משלוש דקות.כשהייתי ליד הדלת, בעטתי בה הכי חזק שיכולתי. נעולה. ניסיתי לפתוח את החלון. נעול גם הוא. אפילו הווילונות כיסו את הזכוכית, ולא יכולתי לראות דבר דרכו. הייתי צריך למצוא דרך אחרת להכנס, אז הלכתי לצד הבית, ושם ראיתי פתח אוורור, שכנראה הוביל לעלית הגג, ומתחתיו פח זבל ענק וירוק. עליתי על הפח ונכנסתי לפתח האוורור, ומשם ,כמו שחשבתי, לעלית הגג.
מולי היה גרם מדרגות, וכאשר דרכתי על המדרגה הראשונה, חריקה קלה נשמע. לבי עצר.המשכתי לרדת במדרגות, הפעם יותר בזהירות. כשהגעתי בערך לחצי הגרם, ראיתי את אמה, הילדה שעזרתי לה ממש באותו היום, שותה שיקוי ירוק ומוזר ואט אט, הופכת לאשלי!
אשלי,חברה שלי?!
לא הבנתי מה קרה באותו הרגע, ובדיוק כשהחלטתי לרדת ולשאול מה לעזאזל קורה פה, גברת העטלף יצאה ממה שנראה דלת המטבח, נושאת 3 כוסות תה. לא הבנתי בהתחלה, מדוע 3? הרי רק היא ואשלי ,או ,יותר נכון ,אמה, היו שם. לא?
החלטתי לחזור למחסה שלי, אבל בכל זאת לרדת עוד קצת ולראות מי עוד נמצא איתן. כשסובבתי את ראשי לראות מי נמצא שם,עצרתי כולי. זה היה אף אחד אחר מאשר אבי, אשר חשבתי, שהיה ... מת. כולם חשבו שהוא מת בשריפה אבל... הנה הוא כאן לפני. כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש, שלא שמתי לב שנפלתי.
שלושתם ראו אותי. כשהבנתי מה קרה, קמתי מהר.
אבא שלי הוציא אקדח מהכיס.
תגובות