המדריך לאישה: שלב ראשון תכרתי את הרגל

בואו נדבר על אגדות הילדים המאוד לא ילדותיות: ובעיקר סינדרלה. ממתי אגדות אלימות מיועדות לילדים? אולי ממתי שוואלט דיסני יצר צנזורה על הסיפור האמיתי, של האחים גרים. בסיפור האמיתי מתוארות סצנות שלא מתאימות אפילו לגיל 10. כשקוראים את הסיפור האמיתי אפשר להבין איזו עבודה עשה וואלט דיסני, ואיך הוא שינה את הסיפור. הסיפור מדבר על כמה נקודות, אבל הנקודה בה נתמקד היא שבעצם בסיפור מוזכרות הדרכים לאישה להיות מצליחה, והתשובות והדרכים שמובעים שם לא ממש מקובלים על הדעת, אך הם מאוד דומים לחיי היום יום שלנו!

הסיפור המקורי של האחים גרים- ראה אור ב-1812

אישתו של איש עשיר חלתה מאוד וכשהרגישה שסופה קרב,קראה לביתה הקטנה היחידה ואמרה לה:

"ילדה חביבה,השארי יראת שמיים וטובת לב והאל הטוב יעמוד לצידך.אני אביט בך מהשמיים ואהיה איתך."באומרה זאת ,עצמה עיניה ונפטרה.הנערה הלכה יום יום אל הקבר ובכתה והייתה טובה ויראת שמיים.באביב נשא אביה אישה חדשה שהיו לה שתי בנות יפות וצחות למראה אך שחרות בליבן.

הן גירשו את הנערה למטבח,לקחו ממנה את שמלותיה היפות והלבישו אותה חלוק אפור ונתנו לה נעלי עץ כבדות. מאותו היום היה עליה לעשות את עבודות המטבח הקשות. אחיותיה החורגות הציקו לה ושפכו לאפר אפונים כדי שתברור אתם מחדש.הנערה לא נכנסה למיטה אלא נאלצה לישון באפר ליד התנור- על כך כינו אותה "לכלוכית".האב יצא ליריד ושאל את בנותיו מה ירצו. הבכורה רצתה פננים ואבנים יקרות והצעירה בגדים יפים.לכלוכית רצתה את הענף הראשון שיתקע בכובע שלו.כך עשה האב. לכלוכית שתלה את ענף עץ האגוז על קבר אימא,בכתה כול כך הרבה שדמעותיה השקו אותו והוא צמח להיות עץ יפה. לכלוכית באה לשם שלוש פעמים ביום,התפללה וכאשר הביעה משאלה השליכה לה ציפור לבנה את מבוקשה.והנה,המלך ערך נשף לבנו שיבחר לו כלה במשך שלושה ימים.האחיות החורגות גם הוזמנו לנשף וציוו על לכלוכית להכין אותן.לכולכית בקשה מאימא לשתתף גם בחגיגה ,בכתה והתעקשה.

האם שפכה לה קערה מלאה עדשים לאפר וצוותה עליה למיין אותם תוך שעתיים. לכלוכית יצאה אל הגן האחורי וקראה ליוני הבית שלה שיעזרו לה.היונים מגיעות ואחריהן כול עוף השמיים.לא עברה שעה אחת והעדשים הטובים היו בקערה. לכלוכית מראה לאם את הקרעה, אך היא שוב מסרבת ולאחר שלכלוכית מתעקשת,היא שפכה שני צלוחיות לאפר ואמרה ללכלוכית למיין את העדישם תוך שעה אחת.

הדברים חזרו על עצמם וכשלכלוכית באה אל האם עם קערת העדשים,האם לא נתנה לה לבוא ויצאה עם בנותיה לנשף. כשאיש לא היה בבית,לכלוכית יצאה לעץ האגוז שלה וביקשה שמלה ללכת עימה לנשף.

הציפור על העץ השליחה לה שמלת זהב ושתי אמפאליות רקומות במשי וכסף. לכלוכית לבשה בחיפזון את השמלה ויצאה לנשף. אחיותיה לא זיהו אותה הרי חשבו שלכלוכית יושבת באפר ובוררת עדשים.

בן המלך הזמין אותה לריקודים- היא הייתה כה יפה בשמלת הזהב. כשירד הערב לכלוכית רצתה ללכת ובן המלך לווה אותה ליצאה,אך היא חמקה ממנו ונכנסה לשובך היונים. בן המלך חיכה,עד שאביה של לכולכית הגיע והוא סיפר לו מה קרה. האב חשב:"אולי זו לכלוכית?". הוא לקח גרזן ושבר את השובך,אך לכלוכית לא נמצאת שם,הרי ברחה מצידו השני. כששבו הביתה לכלוכית הייתה שם עם חלוקה האפור באפר. היא הספיקה לפשוט את בגדיה,להניח אותם על הקבר,הציפור סילקה אותם והיא שוב הייתה לנערת מטבח. בלילה השני הדברים שבים על עצמם,רק הפעם לכלוכית זוהרת יותר ויפה יותר עם שמלה מכסף וזהב שהציפור השליחה לה. בערב לכלוכית שוב מבקשת ללכת והפעם היא קופצת אל עץ אגסים.

אביה קורת את העץ,אך לכלוכית לא הייתה שם,היא קפצה מצידו השני. בערב השלישי,לכלוכית מופיעה בנשף עם שמלה זוהרת ומופלאה כמוהה לא ניראתה. על רגליה היו אנפליאות מוזהבות. בן המלך רקד רק איתה וכשמשהו רצה להזמין אותה לרקוד,אמר כמו בנשפים הקודמים-"זוהי הרקדנית שלי!".

עם רדת החשכה לכלוכית רוצה ללכת והיא חומקת מבן המלך אל הצללים והוא לא מוצא אותה. הפעם עשה בעורמה וצווה למרוח את המדרגות בזפת. כשלכלוכית חמקה,נדבקה נעל הזהב השמאלית שלה למדרגה. בן המלך אסף אותה ועם בוקר יצא אל ביתה של לכלוכית ואמר לאיש ולאישה שלא ייקח אחרת,רק זו שהנעל תתאים לה. האם הולכת עם ביתה הבכורה לחדר למדוד את הנעל,אך הבוהן שלה גדולה מידי. האם מאלצת את ביתה לכרות את הבוהן והיא עושה כמצוותה. הנסיך מעלה אותה על סוסו ככלתו,אך כשהם עוברים ליד עץ האגוז,היונים מזהירות את הנסיך שהיא לא הכלה האמתית. הנסיך ראה את הדם השופע מהנעל,החזיר את האחות לביתה וצווה על השניה למדוד. הדברים שבים על עצמם-רק שזו כורתת את העקב שלה. הנסיך שואל אם יש עוד בת בבית והאיש אומר:"רק מאישתי המנוחה יש עוד לכלוכנת אחת,לא יתכן שהיא הכלה!". והאם מוסיפה, "אח לא,היא מלוכלכת מידי,אסור אפילו להסתכל עליה!". אך הנסיך לא מוותר ומצווה להביא אותה לפניו.לכלוכית שוטפת את פניה וידיה וניצבת מול הנסיך. היא מורידה את נעל העץ הכבדה שלה,יושבת על שרפרף והנעל מתאימה לה בדיוק מושלם.

לכלוכית ישרה את מבטה אל בן המלך והוא מכריז:"את הכלה האמיתית!". הוא לוקח אותה אל הארמון כשאימה החורגת ואחיותיה מחוורות מכעס. האחיות החורגות מתחנפות ללכלוכית ורוצות להשתתף בחתונה. הן ליוו את הכלה לכנסייה שאחת משמאל ואחת מימין. לפני שנכנסו,עקרו היונים לאחיות עין אחת וכשיצאו נקרו להן את השניה. כך נענשו על בוגדנותן ורשעותן והיו עיוורות כול ימיהן.

באגדה של האחים גרים, הנקודה העיקרית הינה, שלנקבות אין אפשרות לשלוט על חייהן, ויש להן חוקים ומטרות שוות:

בהתחלה, מוזכרת העובדה שלכלוכית, לקחו את הבגדים היפים ואת הנעלים היפות, ונתנו לה חלוק אפור ונעלי עץ כבדות. אנו יכולים להסיק מכך שבעצם הבגדים היפים משפיעים על המ

עמד שלנו במשפחה ובחברה! כלומר, "הבגדים עושים את האדם", ובצורה בה מתואר המצב- הוא נשמע נוראי וקריטי בחייה של לכלוכית. ואיך זה מתקשר לחיי היום יום? גם היום, הבגדים משפיעים נקודת המבט של האדם, והיופי החיצוני משפיע יותר מאשר היופי הפנימי. אנו יכולים לראות את זה בפרסומות שבהן לוקחים נשים רזות ויפות, ומפרסמים אותן. כך נקבע מודל היופי והאופנה, ונשים רבות מרבות לחקות אותן.

כאשר אמה של לכלוכית מתה, לכלוכית נשארה חסרת אונים, ולכן הלכה כל יום לבכות על קבר אמה, לבקש עזרה במקום לנקוט צעדים בשביל לשפר את מעמדה. זה בעצם משקף את המודל שמדגימה האגדה: השנים תמיד יהיו חסרות אונים, ועליהן